<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית חמישי שער ראשון</h1>
<h2>דף כט:</h2>
דבר תורה יין או מים שנתנסכו לע"ז אסורין אפילו בהנאה כע"ז, שהתורה הקישה נסוכי ע"ז וזבחיה למת שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. חכמים גזרו על סתם יינם ליאסר אפילו בהנאה כודאי מפני שהורגלו בזמנם הרבה לנסך, והיתה חבת נסוך עליהם תקפה ולפיכך אפילו מגעו של גוי ביינו של ישראל, אוסר כודאי נסוכו. בד"א בגדול שיודע בטיבה של ע"ז ומשמשיה אבל הקטנים שלא הגיעו לכלל זה, אינן עושין יין נסך אלא לאסור שתיה בלבד. כיצד יודע שיודע בטיב ע"ז ומשמשיה, כל שהוא זוכר ומזכיר בפיו ע"ז ומשמשיה.
<h2>דף לא:</h2>
שכר של גוים אסור בשתיה, הרחקה יתירה נהגו בו משום חתנות ולפיכך אסרוהו בשתיה כשלקות שלהן ובישוליהן. בד"א בביתו של גוי, אבל חוץ לביתו מותר ואפילו לפתח חנותו של גוי שמוכר [שם] את השכר, שלא מגזרת חכמים היתה אלא מנהג קדושים שנהגו בו הרחקה כדי להתרחק ממסיבה שלהן. ובעל נפש לא ישתה ממנו עד שיביאנו לרשותו של ישראל אבל לא בפתח חנות שנמכר בו. היה מקום שישראלים שבו נוהגים קלות ביינם של גוים, אפי' השכר אסור שם.
<h2>דף לב.</h2>
חומץ [של] שכר של גוים אם היה נמכר בחנות לשעה אסור, פעמים שמערבין בו שמרי יין. אבל אותו שהוא באוצר ובחביות גדולות מותר, בידוע שלא ערבו בתוכו שמרי יין, מפני שהשמרים מסריחין אותו אם יתערבו בתוכו, ולפיכך אין מערבין אלא באותו שנמכר לשעה.
<h2>דף מ:</h2>
יין תפוחים ורמונים מותר בכל מקום, בד"א בשבא מן האוצר או מן החביות, אבל הנמכר על יד [על יד] לפני החנוני בחנות, אסור חוששין שמא ערב בתוכו יין.
<h2>דף סד:</h2>
גר שנתגייר וקבל עליו מצות ומל ולא טבל, הרי הוא עושה יין נסך לפי שאינו גר גמור עד שימול ויטבול. ויראה לי שלא אמרו אלא לאסור בשתיה אבל בהנאה מותר, ולא יהא זה גרוע מגר תושב שקבל עליו שבע מצות בני נח, שאין יינו אסור בהנאה. גר שמל וטבל הרי הוא כישראל מיד ויינו מותר אפילו בשתיה. השפחות נכריות של ישראל שהולידו בנים בביתו של ישראל, הבנים אינם עושים יין נסך ואף על פי שלא מלו ולא טבלו ומגען מותר אפילו בשתיה. בד"א בקטנים אבל בגדולים היודעים בטיב ע"ז ומשמשיה, הרי הן כשאר הגוים ואוסרין אפילו בהנאה. כבר בארנו שהגוי שקבל עליו בפני שלשה שלא לעבוד ע"ז, והוא הנקרא גר תושב, יינו מותר בהנאה ולפיכך יש מן הגאונים שהתיר מגען של ישמעאלים הללו בהנאה, שהדבר ידוע שאין עובדין ע"ז. ואע"פ שלא קבלו בפני שלשה, שלא אמרו קבלה בפני שלשה אלא להחיותו בלבד.
<h2>דף סו:</h2>
אומנין הבקיאין בטעימת יין, פעמים שקולטין ריח היין בפיהם ובוחנין אותו בקליטת הריח כדרך שהיו מבחינין בטעימתו, ואם בא ישראל לטעום כן יינו של גוי, מותר שאין הריח כלום, ואע"פ שקלטו בפיו. ואין צריך לומר [שמותר] לישראל להטעים יינו כן לגוי.
<h2>דף עג.</h2>
דבר תורה יין או מים שנתנסכו לע"ז אסורין אפילו בהנאה כע"ז, שהתורה הקישה נסוכי ע"ז וזבחיה למת שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. חכמים גזרו על סתם יינם ליאסר אפילו בהנאה כודאי מפני שהורגלו בזמנם הרבה לנסך, והיתה חבת נסוך עליהם תקפה ולפיכך אפילו מגעו של גוי ביינו של ישראל, אוסר כודאי נסוכו. בד"א בגדול שיודע בטיבה של ע"ז ומשמשיה אבל הקטנים שלא הגיעו לכלל זה, אינן עושין יין נסך אלא לאסור שתיה בלבד. כיצד יודע שיודע בטיב ע"ז ומשמשיה, כל שהוא זוכר ומזכיר בפיו ע"ז ומשמשיה.
